יוני 2010
זכות הקיום של העם היהודי
המאבק על זכות הקיום של העם היהודי בעולם, לא התחיל מההשתלטות על אונית המחבלים שהגיע מטורקיה בסוף מאי 2010. ולא יסתיים בניצחון הסברתי.
העימות על זכותנו לחיות כיהודים בעולם ככלל ובארץ ישראל בפרט התחיל לפני כשלושת אלפים שנה, עימות בין היהדות לעובדי האלילים ונמשך עד היום בין הדתות (נצרות, איסלם ויהדות) זהו מאבק רעיוני על מיהו הנביא האמיתי המייצג את האל על האדמה,
כמו שאמר הנביא קוהלת (פרק א, פסוק ט): "מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש".
במאבק זה אף צד לא יוותר לאחר, מפני שבאמונה יש בעיקר אמוציות ומעט מאוד הגיון והניסיון להגיע להבנה ואולי לשלום, הוא מיקרי וזמני.שכל מאמין פועל לחיסול חיסול הדת האחרת. ולמרות שרובנו חושבים שהדת הביאה לעולם את הסבלנות, ואהבת לרעך כמוך וכן לא תרצח. אם לומדים היטב את ההיסטוריה של הדתות ככלל והנצרות והאיסלם בפרט אפשר להודיע בקול ברור – רוב הרציחות, רוב הפשעים נגד האנושות, המלחמות האיומות ביותר, מעשי הזוועה הבולטים והגברת השנאה בעולם נעשו בשם הדת (בעיקר האסלם והנצרות) ואפילו בשואה הנצרות והאסלם תמכו בהשמדת היהודים ו/או לא השמיעו קול כנגד.
כיהודים, העולם סבל אותנו, כל עוד היינו חלשים ותלויים באחר.
כיהודים העולם לא אוהב אותנו שאנחנו חזקים ועצמאים.
לכן העולם מנסה לחזור למצב בו היהדות חלשה ותלויה בדתות האחרות ואולי אז יסבול אותנו שוב.
העולם הנוצרי, שכיום בעיקר נקרא העולם המערבי, ניסה לחסל את היהדות משך 2,000 שנה. וכדי לקצר בתיאורי המלחמות, הפוגרומים והרציחות, נזכיר "על קצה המזלג" את הגירושים, הרציחות של גברים, נשים וילדים, גירוש יהודי ספרד, "סופות בנגב" ברוסיה והשיא (לפחות עד היום) רק לפני 65 שנה, רצח 6,000,000 יהודים בידי גרמניה, פולין, אוקרינה, הונגריה ועוד מדינות ב "שואה". כן, לא להאמין במונחי זמן הסטורים השואה התרחשה רק לפני שנייה, מעבר לפינה הקרובה.
העולם המוסלמי, שכיום בעיקר משתרע במזרח התיכון, חלק גדול מאפריקה, חלק מדרום אסיה, (מטורקיה בצפון, עד תימן בדרום, ממרקו במערב ועד פקיסטן במזרח). סבל את היהודים במינון נמוך עד לפני כ-100 שנה, כ"בני חסות" (לבני החסות מותר לחיות על פי מנהגי דתם ולקיים את המוסדות הקהילתיים המיוחדים להם. המדינה התחייבה להגן על חייהם ועל רכושם. על בני החסות הוטל מס מיוחד, מס גולגולת, שהמוסלמים היו פטורים ממנו. מעמד זה נקבע כבר במאה השביעית על ידי המוסלמים יורשי מוחמד). למרות זאת, מפעם לפעם כמעט בכל קהילה יהודית בארצות ערב, היו פרעות ורציחות של גברים, נשים וילדים כמו: עלילת דמשק. פרעות בעדן, פרעות בתוניס, הפקעת אדמות, החרמת רכוש רב וגירוש של מאות אלפי יהודים ממדינות ערב. העולם המוסלמי מגדיל לעשות והטורקים בחסות מלחמת העולם הראשונה משמידים, רוצחים במחנות 1,500,000 מליון נוצרים, גברים, נשים וילדים, מה שנקרא לימים שואת הארמנים.
לפני כ- 100 שנה ועד לפני כ- 70 שנה, במשך 30 שנה (1904 ועד 1947) הנוצרים והמוסלמים כאחד ניסו להשמיד את היהודים, הנוצרים בעיקר באירופה (כאשר גם ארה"ב, טורקיה ומדינות רבות סוגרות את גבולותיהם בפני יהודים שבורחים מאירופה ואלפי יהודים טובעים בים) ואלו המוסלמים מנסים לבלום את הגעת היהודים חזרה לא"י. ואפילו מתקיים שיתוף פעולה במגמת השמדת היהודים במלחמת העולם השניה, בין היטלר ובני בריתו (ערבי א"י בראשות המופתי חאג' אמין אל חוסני).
לפני כ-70 שנה הישוב היהודי בארץ ישראל הגיע למסה קריטית, מבחינת העולם הערבי והעולם המוסלמי ומוקד המאבק להשמדת העם היהודי עובר מהנצרות לאיסלם ומאירופה למזרח התיכון.
ארץ ישראל מבחינת מיקום גיאוגרפי נמצאת במקום מרכזי ואסטרטגי כגשר יבשתי בין אירופה-אסיה ואפריקה. בה עברה דרך הים ודרך ההר המפורסמות המקשרת בין אירופה/אסיה ואפריקה. ארץ ישראל הינה מרכז רוחני לשלושת הדתות ככלל והיהדות והנצרות בפרט.
העולם הערבי לא היה יכול לסבול את המחשבה והמעשה שהיהודים חוזרים לארץ ישראל, מקימים בה מדינה עצמאית והופכים לכוח חזק ומשמעותי במזרח התיכון כמדינה מערבית , דמוקרטית, מודרנית עם כלכלה חזקה ואיכות חיים.
העולם הערבי פעל למניעת הקמת מדינת היהודים ולאחר הקמתה פעל לחיסולה.
חשוב לדעת ולהבין שלפני כ- 100 שנה בארץ ישראל לא הייתה ישות פלסטינאית ולא היו כמעט מוסלמים. בארץ ישראל היו בעיקר יהודים בערי החלוקה, מעט ערבים נוצרים ומעט פזורה בדואית ודרוזית
כאשר מגיעה העלייה היהודית לארץ ומפתחת את החקלאות והכלכלה, מגיעים עשרות אלפי מוסלמים כעובדים "זרים" מכל מדינות ערב כדי להתפרנס "אצל היהודים". מהר מאוד העולם הערבי וגם הפזורה הערבית שהצטברה בארץ ישראל יצרו ישות חדשה שנקראה בתחילה "ערבי א"י" והתאגדו בדרישה להכרה.
מאחר שהעולם הערבי היה בטוח שתוך זמן קצר הוא ישלים את השמדת היהודים בארץ ישראל (בהמשך למעשי הגרמנים) סירבו הערבים באופן עקבי לכל פשרה שהציע הישוב היהודי בא"י או הצעות החלוקה של האו"ם בשנות העשרים, בשנת 37, בשנת 48, הסכם אוסלו וההצעות כיום.
והציבו באופן סמוי את ערבי ישראל בראש המאבק ואת הישות הפלשתינאית (אותה הקימו בשנת 68 לאחר מלחמת ששת הימים, בדמות אש"ף-הארגון לשחרור פלסטין) בראש המחנה הערבי (מדינות ערב/ איסלם) להשמדת היהודים בארץ ישראל אך להפתעתם מדינת ישראל ניצחה בכל המלחמות והעימותים שהם יצרו.
כדי לחזק (בדרך אחרת ובאופן שיקרי) את זכותם על ארץ ישראל ניסו ליצור קשר היסטורי בינם לבין החיתי, הכנעני והיבוסי שישבו בארץ ישראל לפני הכיבוש היהודי של ארץ ישראל ע"י היהודים בראשות יהושע בן-נון. ובכך עשו את ההפך וחיזקו את זכות היהודים על א"י מאחר שההיסטוריה מוכיחה שהיהודים שלטו בכל ארץ ישראל לפני הערבים או המוסלמים ככלל והפלסטינאים בפרט ואפילו שמרו על נוכחות של משפחות יהודיות לאורך כל ההיסטוריה ועד הקמת המדינה.
בעזרת שליטת העולם הערבי בנפט אותו צורך בעיקר העולם המערבי וטריליוני הדולרים הנובעים מכך. העולם הערבי יוצר ו/או מפתח את הקהילות המוסלמיות בכל המדינות הנוצריות/המערביות (מדינות אירופה, ארה"ב, מדינות דרום אמריקה, מדינות באסיה וגם בקרב ערבי ישראל ככלל וחברי הכנסת הערבים ו/או השמאל הקיצוני ביותר בישראל), מצייד אותם בכספים רבים להשתלט על אדמות, מרכזי כוח פוליטיים, מרכזי תקשורת, לבנות מסגדים כסממן לנוכחות מוסלמי, מקים לכאורה גופי צדקה לסיוע לאוכלוסיה המוסלמית וכן לאסלם נוצרים ויהודים (כדוגמת ארגון IHH שארגן את המשט, ארגון החמאס, ארגוני זכויות אדם-שהקשר בניהם לזכויות הינו מקרי ועוד), כל התהליך נועד להכנת "ראשי גשר" עבור העולם המוסלמי לקראת היום בו יוכלו לכבוש מחדש את ארץ ישראל ואירופה כמו החליפים לאחר מות מוחמד.
בשנים האחרונות, קהילות מוסלמיות אלו באירופה, מבצעות את רוב ההפגנות ודברי השטנה בתקשורת כנגד כל פעולה שעושה מדינת ישראל כדי להגן על עצמה ועל ריבונותה. ומצד שני לא נשמע ואפילו לא קול אחד בקרב ערבי ישראל שיצא באופן גלוי בשם זכיות האדם כנגד המתאבדים הערבים באוטובוסים בערי ישראל, כנגד ירי הטילים מעזה ולבנון וכנגד אי נתינת זכויות אדם לחיילנו החטופים-גלעד שליט ורון ארד. בכל המחנה הערבי אין "צדיק אחד" ש"נאה דורש-נאה מקיים".
המדינה היחידה במזרח התיכון, שמיום הקמתה יש בה שלטון יציב ודמוקרטי, שכל ממשלה מחויבת להחלטות קודמות, הינה מדינת ישראל. הסוגיה משמעותית, בגלל שבמדינות הערביות והמוסלמיות, אין לא דמוקרטיה (בחלקם יש דמוקרטיה ככותרת כגון מצרים) ולא יציבות שלטונית. ברגע שהדת (האיסלם) משתלט על המדינה (כדוגמת אירן, טורקיה ובמובן מסוים גם מצרים-"תנועת האחים המוסלמים ורצועת עזה), כל יחסי הידידות "מתנדפים" בין-רגע, הבריתות מתבטלות ואם במסגרת ההסכם, מדינת ישראל ויתרה על שטחי אדמה למען שלום, בשלב ההוא- אין שלום ואין אדמה אלא רק שנאה ומלחמה. סביר שתהליך זה יתרחש גם אם למען שלום מדומה נוותר על רמת הגולן (חבל ארץ שבניגוד לעזה אין בו אוכלוסיה ערבית כלל) ועל אזורים ביהודה ושמרון (משם גם יוכלו לירות מרגמות לעבר נתניה, כ"ס, ר' העין ועוד).
תהליך המעבר לאיסלם התחיל בטורקיה לפני מעל 10 שנים, תחת הגישה של "בתחבולות ישתלט האסלם על טורקיה החילונית" השינוי נעשה לאט ובאופן הדרגתי תוך השתלטות באופן חוקי ודמוקרטי על השלטון ומוקדי הכוח במדינה (כמו שעשתה התנועה הנאצית בראשות היטלר בשנת 1933 בגרמניה). גורם נוסף שעיכב את הידרדרותה המהירה של טורקיה לאיסלם היה הניסיון להתקבל כחברה באיחוד האירופאי (וכך לסייע מתוך האיחוד להתפשטות הקהילות המוסלמיות במדינות אירופה הנוצריות).
כאשר אירופה החליטה לפני כשנה לדחות את טורקיה ולא לקבלה כחברה באיחוד האירופאי, השתחררה טורקיה מכל עכבה והאיסלם בראשות הנשיא התורכי ארדואן (שהוא ומפלגתו, מוסלמים קיצונים) התפשט כמו "סרטן" במהירות בכל תורכיה, כולל במדיניות החוץ שלה ככלל והתנכרות לישראל/ליהודים בפרט תוך פניה חדה מהמערב למזרח.
ערבי ישראל, כמיעוט מנסים להציג את עצמם כפלסטינאים, אזרחי מדינת ישראל. אך בפועל מי שילמד את העובדות ולא רק את מראית העין שמנסים להציג לנו. נגלה שהתהפכו היוצרות וערבי ישראל נוהגים, בעזרת הכלים שהדמוקרטיה הישראלית נותנת להם, בעריצות של מיעוט כלפי הרוב היהודי במדינת ישראל (כמו החרדים הקיצונים ביותר ואין הכוונה אלא למיעוט קטן מהחרדים). היהודים בתפוצות וגם בא"י מעולם לא יצאו כנגד האוכלוסייה שבתוכה ישבו, לא פעלו נגד המדינות (בכל אירופה וארה"ב) שהם היו אזרחיהם ומעולם לא פגעו במכוון או התפוצצו בלב אוכלוסיה אזרחית. ואילו הפלסטינאים בעידוד ותמיכה גלויה של חלק מערבי ישראל (בשם זכויות האזרח) רוצחים נשים, זקנים וילדים ומצדיקים את מעשיהם בשם האיסלם ומצוות הגיא'ד (להשמדת היהודים והנוצרים).
בקוראן הנביא מוחמד אוסר להתאבד או לפגוע באוכלוסיה אזרחית. לפי הקוראן, המלחמה מייצגת "חובה בלתי רצויה" שאותה יש לבצע תוך הקפדה על הוראות הומאניות ומוסריות מדויקות ושאין לנקוט בה אלא במקרים שהדבר בלתי נמנע לחלוטין. בפסוק מן הקוראן מוסבר שאנשים הפותחים במלחמה הם הכופרים ושהאל אינו מעוניין במלחמות: בכל פעם שהם מציתים את אש המלחמה, האל מכבה אותה. הם מתרוצצים על פני הארץ ומשחיתים אותה. האל אינו אוהב את המשחיתים. (קוראן, 5:64)
במהלך כל תקופת הנביא מוחמד, נשמרו בקפדנות זכויותיהם של החפים מפשע וחסרי המגן. הנביא הזכיר נושא זה למאמינים פעמים רבות והתנהגותו האישית הפכה אותו למודל לחיקוי עבור תלמידיו. הוא פנה למאמינים שעמדו לצאת לקרב במונחים אלה: "צאו למלחמה על פי דת האל. לעולם אל תגעו בזקנים, בנשים או בילדים. שפרו תמיד את מצבם והראו להם חסד. האל אוהב את הישרים"(קוראן, 84/8). שליח האל גם הבהיר את הגישה שחייבים המוסלמים לאמץ לעצמם אפילו כשהם בעיצומה של סערת הקרב: "אל תהרגו ילדים. הימנעו מנגיעה באנשים המקדישים עצמם לעבודת האל בכנסיות! לעולם אל תרצחו נשים וזקנים. אל תציתו אש בעצים ואל תכרתו אותם. לעולם אל תהרסו בתים (קוראן, 76/12) אנשי הדת המוסלמים, שמכירים את הטקסט בקוראן, מסתמכים על כך שרוב המאמינים אינם קוראים את הקוראן, ויונקים את עמדותיהם כלפי היהדות וישראל מתוך הפרשנויות וההסתה במסגדים, ועל פי הנטיות הפוליטיות.
הבעיה המרכזית הינה הגישה שלנו כיהודים, אם אנחנו רוצים לחיות לנצח בארצנו, אם אנחנו רוצים שלנכדנו ולנכדיהם תהיה מדינה יהודית עצמאית. עלינו להאמין בדרכנו, בזכותנו למדינה, לעצמאות ולחיים יהודים. עלינו להשליך מעלינו את חיפוש "החיים הטובים", הרצון לסיפוק מידי (כמו שלום עכשיו), העמדת האינדוידואלזים במרכז.
עלינו לחזור ולהאמין בעצמנו, בזכותנו למדינה, להיות נחושים, להתאחד תחת הדגל הלאומי, כחול ולבן, לעבוד קשה, להעמיד את האחריות החברתית במרכז, להבין שללא צה"ל אין לנו חיים בו, לדרוש מכל האזרחים נאמנות למדינה-בתשלום מיסים, בשירות בצבא ו/או שירות לאומי, בשמירת החוק, באיסור לפגוע בצה"ל ובכל בעל סמכות כמו: מורה, שוטר, חייל, רופא ואחרים, שהחינוך במדינה יכוון ע"י המדינה וישרת את מטרות וצרכי המדינה (כמו אהבת הארץ באמצעות סיורי היכרות, אהבת העם היהודי באמצעות העמקת לימודי תולדות ישראל, טיפוח הגדנע וחיוב כל נער/ה להתגייס לצה"ל או לשירות הלאומי) ומי שלא יגיע להבנה דרך החינוך, צריך לחוקק חוקים מתאימים ולאכוף אותם על ערבים, חרדים, סרבני גיוס, "משתתפי משט שנאה" שהם אזרחי המדינה או אחרים שפועלים נגד המדינה. וחשוב לא פחות אחרי בחירות והקמת ממשלה לתת לממשלה לשלוט עד הבחירות הבאות.
גם במלחמת השחרור היו שפעלו נגד המדינה אך אז רוב הציבור תמך במדינה וגינה את מי שפגע במדינה או התחמק ממילוי אחריותו. והציבור הערבי והחרדי לא העיז לפגוע במדינה בגלוי ובטח לא לתמוך באויבי המדינה המוצהרים.
מי מאיתנו לא רוצה לחיות כמאמר הפסוק " איש תחת גפנו ותאנתו" אבל לצערנו אנחנו חייבים להניח את "תאוות החיים וההנאות" בצד ולדבוק בצורך האמיתי להכין את כל האזרחים הנאמנים למדינה להגן עליה.לחזור לכבוד ולאמונה במדינה, ל"סטאטוס קווה" עם החרדים כפי שהיה בשנת 1950, ולחזור על הנחישות בה טיפלו בחייבי הגיוס במבצע בצר בשנת 1948
"ביד אחת לאחוז בספר ביד השנייה ברובה ולראות בעינים את יונת השלום".ולהזכיר משפט קצר , נכון וחכם שאמר בן גוריון :
"לא חשוב מה יגידו הגויים חשוב מה יעשו היהודים".
עד היום ידענו חורבן הבית הראשון, השני והשלישי (בעיני השואה הייתה חורבן שלישי) החורבן לא הגיע כפי שמנסים לצייר רק בגלל "שנאת חינם", אלא בעיקר בגלל המאבק בין היהדות לעובדי האלילים על האמונה.
אבל לא צריך להסתכל על החורבן, צריך לזכור שבכל פעם שהוקמה המדינה היהודית היא התקיימה משך כ- 500 שנה.
ההבדל מהעבר שכיום יש לנו ניסיון והבנה שעלינו לעשות מה שצריך ולא מה שרוצים כדי שהמדינה היהודית והדמוקרטית תתקיים עבור הדורות הבאים שלנו יותר מעוד 400 שנה..
במשחק השחמט הזה, משחק המלכים, עלינו להגן על עצמנו, לראות מהלכים רבים לפני העולם המוסלמי והנוצרי ולהגיב בתבונה ומתוך אמונה בזכותנו להתקיים בעולם, בא"י, לצד הדתות האחרות.
במשחק הזה אנחנו לא יכולים להפסיד ו/או לקבל מט מפני שזה "משחק" - החיים. ועלינו "לשחק" כך שמדינת ישראל תשנה את הדפוס ההיסטורי ותמשיך להתקיים כמדינה יהודית עצמאית ודמוקרטית גם לאחר שנת 2400 לספירה הנוצרית/האזרחית.
המהלך הבא על הלוח העולמי כבר לפנינו!?
אייל קורן
אייל קורן
